מנסה לתפוס בידיים רועדות מילים שעפות באויר מולי. לא מצליחה
הן חמקמקות כלכך
דקות,מתזזות,
כמו עשן לבן עדין
אדים
נושמת אותם פנימה
זה מתאסף בבטן
מערבולת של עשן לבן, חמים ונעים.
אני עפה
אני עפה
אני ציפור
יש לי כנפיים כלכך גדולות באלפי צבעים
אלוהים איזה פחד יש לי מזה שלפתע הן
יישברו
רק שלא יישברו
אם אעוף רחוק וגבוהה זה מפחיד עוד יותר
אבל
זה אולי ככה ,חלק בלתי נפרד.
יש לי שמש בראש
ירח באוזניים
כוכבים מאחורי העיניים
אני הכל ואני כלום
אני כלכך קטנה וכלכך גדולה
אני אבודה ו
אולי גם לא.
מוצאת מאבדת מפחדת
אני כאן אני
כאן אני
כאן
אני מרגישה את האדמה מתחת לרגליים
אני מרגישה! אדמה! מתחת לרגליים
זה דשא
הוא ירוק
ויש פרחים
אדומים
אדומים אבל
בכל הצבעים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה